האם תיאוריית הגזע הביקורתית פוגעת בזכות להגדרה עצמית של היהודים


בחודשים האחרונים פרסמנו בראות מספר מסמכים המצביעים על תופעת "המחיקה היהודית" בשיח הפרוגרסיבי בארה"ב – כלומר אפליה וקיפוח שנוצרים מאי-הכרה בייחודיות ההיסטוריה וההווה היהודיים, והתייחסות אליהם כאל 'לבנים' אשר יש להם אשמה ואחריות למבנה הכוח החברתי המפלה מיעוטים.


מגמה זו מתרחבת לנוכח אימוץ מתרחב של תיאוריית ההצטלביות (Intersectionality) אשר מפרשת את המאבקים של מיעוטים ואוכלוסיות מוחלשות – דוגמת המאבק הפמיניסטי, הלהט"בי, ואלה של האוכלוסיות הלטיניות והשחורות – כמאבקים נגד סדר חברתי מפלה. תיאוריית ההצטלבויות הפכה לרעיון מארגן של אקטיביזם אשר מניע המיעוטים ואוכלוסיות מוחלשות לשתף פעולה במאבקים לצדק חברתי על בסיס סולידריות ותחושת שותפות גורל.


על רקע תופעת ההצטלביות, עולה יותר ויותר תיאוריית הגזע הביקורתית (Critical Race Theory) שמתמקדת ב'גזע' ככלי לצבירת הון פוליטי חברתי וכלכלי ומסתכלת על גזע כהבניה חברתית. בדומה להצטלביות, תיאורית הגזע הביקורתית גם מדברת על חלוקת כוח חברתי לא שוויוני, אך מפרשת קונפליקטים בין מעמדות חזקים וחלשים ו/או פריבילגיים ומדוכאים במושגים של גזע וגזענות.

השילוב בין שתי התיאוריות מוביל למסגור היהודים בארה"ב כקבוצת כוח לבנה אשר משתייכת למנגנון הדיכוי החברתי ממנו סובלים מיעוטים וקבוצות אתניות שונות. הדיון התיאורטי המוצג במסמך זה נועד לתאר את המסגרת הרעיונית הזאת שבאמצעותה מתאפשרת "מחיקת הזהות היהודית" בפועל.


המאפיינים של תיאוריית הגזע הביקורתית


1. בעוד הגזענות הקלאסית נשענה בעיקר על תיאוריות שחילקו את האנושות לגזעים לפי מאפיינים פיזיולוגיים (עור, שיער, מבנה הפנים) וייחסו למאפיינים אלו משמעויות אינטלקטואליות ופסיכולוגיות, הדיון סביב גזע וגזענות כיום סובב סביב זהויות תרבותיות, לאומיות, אתניות ואופן שבו זהויות אלו מתכתבות עם כוח פוליטי, כלכלי וחברתי. לפי תפיסה זאת, קבוצות בעלות כוח קובעות נורמות חברתיות שמאפשרות אפליה ונידוי של קבוצות אחרות על בסיס תרבותי, דתי, ופוליטי. כך מתאפשרת אפליה נגד קבוצות מסוימות למרות שאין להם שוני פיזי מובהק. לדוגמא, אפליה נגד להט"בים או יהודים.


2. תיאוריית הגזע הביקורתית מצביעה על תופעה חברתית פוליטית שמגדירה גזע ככלי לשימור כוח פוליטי. למרות שתיאוריית הגזע הביקורתית היא מקור דיון אקדמי נרחב המתנהל כבר מעל מ-40 שנה, בשנים האחרונות המושג הגיע לאור הזרקורים ומשמש תשתית פרשנית למושגים שקשורים לצדק חברתי, רב תרבותיות, זכויות אדם ושוויון הזדמנויות.


3. תיאוריית הגזע הביקורתית מתמקדת באופן שבו הבניה חברתית צוברת תאוצה מספיק חזקה כדי להפוך לנורמה ממסדית שמשפיעה על כל תחומי החיים. ההשפעה הזאת לכאורה מתקיימת מתחת לרדאר של השיח החברתי. לדוגמא, תיאוריית הגזע הביקורתית תסביר שהסיבה לכמות הגדולה של אסירים שחורים בבתי הכלא בארה"ב, היא תוצאה של גזענות שמושרשת עמוק במערכת המשפט שמובילה לשיפוט מוטה נגד שחורים. ברמה המערכתית אידיאולוגית, התיאוריה תשייך את הגזענות הממסדית למאבקים בין קבוצות. כלומר, "האדם הלבן" הוא זה ששולט במוסדות ולכן מכתיב את הנורמות החברתיות שיוצרות מעמדות חברתיים ומנציחות פערים סקטוריאליים.


4. בנוסף, תיאורית הגזע הביקורתית מתמקדת בשאלות של צדק חברתי בין קבוצות. המשמעות היא שגזענות מסורתית או אפליה שבה אדם הסובל מאפליה, הטרדה, השפלה בשל מוצאו, דתו, לאומו תרבותו וכו' היא לא מרכז הדיון. התנהגות מפלה כלפי חברים בקבוצה בעלת כוח לא זוכה לגינוי משום שלכאורה אין לה השפעה משמעותית על חייו של האינדיבידואל שעדיין נהנה מיתרונות חברתיים שאינם נגישים לקבוצות מדוכאות.


5. תיאוריית הגזע הביקורתית: מרקסיזם או צדק חברתי?

· אחת הביקורות הרווחות על תיאוריית הגזע הביקורתית נובעת מקווי הדמיון שלה למרקסיזם. הסיבה לכך היא שתיאוריית הגזע הביקורתית, כמו המרקסיזם, נשענת על מעמדות. מרקס ביסס את החלוקה החברתית לפי השליטה על פסי הייצור וטען שמעמד הבורגנות ששולט על הייצור בעצם מנצל את כוח העבודה של מעמד הפועלים. בעוד התיאוריה המרקסיסטית מתארת קונפליקט נצחי בין מעמד הבורגנות לבין מעמד הפועלים, תיאוריית הגזע הביקורתית מתמקדת בשליטה במוסדות הפוליטיים, חברתיים וכלכליים וטוען שהכוח מחולק לפי שיוך גזעי.


· בהתאם לכך, מלחמת המעמדות מתנהלת בספרה הפוליטית-חברתית. כך, על פי התיאוריה, החברה מחולקת לאדם הלבן השולט לבין כל שאר הקבוצות המדוכאות. הכוח הלבן שולט במערכת הפוליטית, מערכת המשפט, אמצעי התעסוקה החינוך. השליטה הזאת מבטיחה שמירה על כוחו.


· המאפיינים הקונספירטיביים של התיאוריה זיכו אותה בביקורת נחרצת במיוחד לאור האופן שבו היא מבטלת את הגישה הליברלית של "עיוורון צבעים" (colorblindness) שגורסת שמאחר וגזע הוא הבנייה חברתית ואין לו אחיזה מדעית במציאות, יש לאמץ גישה המתעלמת מהמאפיינים הפיזיים של האדם ולהתמקד ביכולות שלו. תומכי תיאוריית הגזע הביקורתית לעיתים קרובות מתנגדים לגישה הזאת בטענה שגישת "עיוורון הצבעים" היא עוד דרך לשמר את הסטטוס קוו שבו מושרשת הגזענות הממסדית שמנציחה את הנחיתות של קבוצות מדוכאות ומאפשרת לקבוצות חזקות לשמר את כוחן. בניגוד לגישת "עיוורון הצבעים", תיאוריית הגזע הביקורתית שואפת להעלות מודעות לדיכוי על בסיס גזע. בפועל, העלאת המודעות הזאת מתקיימת בקידום "תרבות המודעות" (Woke Culture) ששואפת לקדם רגישות משמעותית לאפליה נגד קבוצות מיעוטים.


6. תיאוריית הגזע הביקורתית, הצטלביות וזכויות אדם

· ייצוא הדיון התיאורטי של תיאוריית הגזע הביקורתית מגבולות האקדמיה יוצר את הממשק עם תיאוריית ההצטלביות. במסגרתו, יחסי כוח הופכים להיות עניין של גזע. תיאוריית הגזע הביקורתית מצביעה על כך שאי השוויון החברתי הוא תוצר של גזענות ממסדית שפוגעת בזכויות אדם של קבוצות מיעוט. בהתאם לכך, קבוצות חזקות הן גם קבוצות לבנות שמשתמשות בכוחן לדכא קבוצות אתניות חלשות כדי לשמור על הססטוס קוו.


· המצע התיאורטי הזה מאפשר לשמאל הפוליטי (בעיקר הפרוגרסיבי) ולשייך תכונות של אפליה ודיכוי לקבוצות חזקות כדי לדרוש שוויון זכויות והזדמנויות לקבוצות חלשות. בפרשנות זאת, יש קבוצות מדוכאות, ויש קבוצות מדכאות. ההשתייכות לקבוצה הנתפסת כמדכאת הופכת להיות בסיס להאשמה של חברי הקבוצה החזקה בגין אפליה והפרת זכויות אדם.


· בפועל, מתקיים שילוב מאולץ בין גישת זכויות אדם ששמה את האדם במרכז, לבין גישה שמסתכלת על האדם כחלק מקבוצה. שילוב זה יוצר מצב פרדוקסלי שבו זכויות אדם הן בעיקר עניין קבוצתי קולקטיבי. כלומר, הפרט לכאורה נושא באשמה מוסרית הנתלית בשיוכו לקבוצה בעלת כוח. המסגור הזה מעלה שתי בעיות: (1) קטלוג קבוצתי מבטל את האינדיבידואל שהופך להיות נציג של הקבוצה שאליה הוא משתייך (2) קטלוג קבוצות לפי קטגוריות בינאריות פוגע בזכות להגדרה עצמית של קבוצות אתניות. כך למעשה מתקיימת פגיעה בזכויות הפרט ובזכויות מיעוטים. במרחבים האלו, מתקיימת התופעה שקבוצת ראות הגדירה כ"מחיקת הזהות היהודית"


"מחיקת הזהות היהודית" כהמחשה לבעיות הנטועות בתופעת ההצטלבויות המבוססת על תיאוריית הגזע הביקורתית


7. בכל הקשור למעמדם של היהודים, גישות פרוגרסיביות המאמצות רעיונות של תיאוריית הגזע הביקורתית נמצאות בדילמה רעיונית. היהודים נתפסים כמיעוט לבן וחזק. בהתאם לכך, הם משתייכים למעמד המדכא למרות היסטוריית הרדיפה ממנה סבל, וביטויי האנטישמיות המופנים נגד היהודים במציאות הפוליטית הנוכחית.


8. כוחם החברתי ומעמדם של היהודים בארה"ב מציב אותם מחוץ למסגרות הפרשניות הקונבנציונליות. פעילים חברתיים ופוליטיים נדרשים למצוא עוגנים שיבססו את מקומם של היהודים כחלק המעמד המדכא ולא כמיעוט חלש. השיח הפוליטי העכשווי עושה זאת באמצעות הפניית אצבע לפריווילגיה היהודית בארה"ב, הייצוג הנרחב של יהודים בכלכלה, במערכת המשפט, החינוך, האקדמיה והפוליטיקה. כל אלו מאפשריים למצב את היהודים כחלק ממנגנון הדיכוי הלבן.


9. חשוב לציין שיהודים רבים בארה"ב מאמצים בעצמם זהות לבנה. במסגרת הדיון הפוליטי העכשווי הקושר זהות לכוח, השתייכותם של היהודים לקבוצת כוח לבנה הופכת להיות חותמת להיותם חלק ממנגנון הדיכוי חברתי.


10. בנוסף ואולי באופן יותר משמעותי, הקשר של היהודים למדינת ישראל מאשש את מעמדם כקבוצת כוח מדכאת. כלומר, במסגרת הפרשנית של תופעת ההצטלביות הפלסטינים הם מיעוט נרדף ומדוכא וישראל היא הכוח הפריבילגי ועתיר המשאבים. וכך, הקשר בין הקהילה היהודית בארה"ב לישראל מאשש את השתייכותם של היהודים לכוח המדכא משום שמעבר לכוחם החברתי הוא נתפסים כתומכים בפרויקט הקולוניאליסטי והנצלני של האדם הלבן.


11. ברמה המוסרית, המקרה היהודי (ישראלי) מדגים את האתגרים המוסריים של שילוב בין תיאוריית הגזע הביקורתית לבין התשתית הפרשנית של הצטלביות. כאמור, תיאוריית הגזע הביקורתית לא מתמקדת באינדיבידואל אלא בקבוצה שהאינדיבידואל מייצג. וכך נוצר המצב שבו נלקחת מהיהודים רבים האפשרות להגדיר עצמם לפי תפיסתם משום שהם משויכים לקבוצות מוגדרות מראש.


12. באופן רחב יותר, המקרה של היהודים בארה"ב מדגים את הפרדוקס שעולה באימוץ תיאוריית הגזע הביקורתית כפרדיגמה פרשנית למאבקים לקידום צדק חברתי. מה שקורה בפועל הוא מחיקת הייחודיות הזהותית של יהודים כפרטים וגם כקבוצה. בהקשר הזה הפרדוקס המתואר למעלה עולה ביתר שאת. בעוד השיח הפרוגרסיבי נשען על זכויות אדם כדי לקדם צדק חברתי הוא גם מפר את זכות האדם הבסיסית של יהודים להגדרה עצמית כדי לקדם את צדק חברתי זה.



0 views0 comments