לממשלה הוענקה הסמכות להכריז על מצב מיוחד בעורף. תחת חוק הג"א נקבעו סמכויות תכנון וביצוע של תוכניות ארציות להתגוננות אזרחית, תיאום בין משרדי הממשלה, השלטון המקומי ומפעלים פרטיים, תדרוך האוכלוסייה וציודה באמצעי התגוננות.

ביטחון לאומי

Content Type

Jun 2008

נושאים

ישראל

עמידה איתנה

חזית אזרחית

מוכנות לחירום

 

Emergency Management, Diaspora Relations, Emergency Preparedness, Gulf War, National Security Council, Home-front Command, IDF

שירות התגוננות אזרחית (הג"א)

מונח

הגדרה 

 

'שירות התגוננות אזרחית' (הג"א) הוקם במהלך מלחמת השחרור (1948) והיה אחראי על היערכות העורף במדינת ישראל. הגוף עוגן בחוק ב- 1951, אז נקבעו תפקידיו וסמכויותיו. 

 

רקע

 

גוף ההתגוננות האזרחית בישראל קם במהלך מלחמת השחרור, לאחר ההפצצה המצרית על תל-אביב במאי 1948, במהלכה נהרגו ונפצעו אזרחים רבים. בעקבותיה הוקם 'שירות התגוננות בפני הרעשות', שבא להגן על אזרחים מפני מתקפות אויב והיה אמון על הכנת האזרחים להתקפות מהאוויר, ועל פעולות חילוץ והצלה בזמן חירום. עם העברת חוק הג"א בכנסת (1951) שינה הארגון את שמו ל'שירות ההתגוננות האזרחית' (הג"א).  

 

עד סוף שנות ה-60 לא הושקע מאמץ רב בהכנת העורף לשעת חירום. זאת מתוך תפיסה כי עיקר הלחימה מתנהלת בחזית והיא הזירה החשובה.  במלחמת יום הכיפורים השתנתה במקצת תפיסה זו, פעילות תדרוך האזרחים בשעת חירום הוגברה והועלתה רמת ההתארגנות בעורף.  

 

בשנת 1977 הוחלט על איחוד מפקדת הג"א עם מחלקת הגמ"ר (הגנה מרחבית)  שהייתה כפופה למטכ"ל. כתוצאה מכך הוקמה מקחל"ר (מפקדת קצין חיל ראשי להג"א ולהגמ"ר).

 

עד תחילת שנות ה- 90 פעל מערך הג"א באמצעות שלוש מפקדות הכפופות לאלופי הפיקודים (מפקדת העורף בצפון, במרכז ובדרום). ב-1988 ערך הג"א את תרגיל ההתגוננות הארצי הראשון במוסדות חינוך בישראל ומאז הפך תרגיל ההתגוננות הארצי לאירוע שמתקיים מדי שנה בכל בתי הספר במדינה.  

 

לאחר מלחמת המפרץ הראשונה (1991), וירי טילי סקאד על העורף הישראלי חלה נקודת מפנה במערך העורף בישראל. בעקבות המלחמה הוחלט על הקמתו של חיל חדש שיבצע את משימותיו של שירות הג"א. בהתאם לזאת, הוקם פיקוד העורף בצה"ל, שהפך לגורם האחראי על הכנת האוכלוסייה האזרחית למצבי חירום ועל משימות הצלת חיים. 

הרשמו לעדכונים