שיטת המינויים הקיימת במשרד החוץ מלמדת שמדינת ישראל אינה מכירה בחשיבותה של הכשרה ייחודית לדיפלומטים או שאינה תופסת את הזירה הבין-לאומית כזירה חשובה בביטחון הלאומי, או את שניהם.

ביטחון לאומי

Content Type

Sep 2008

נושאים

ישראל

עמידה איתנה

חזית אזרחית

מוכנות לחירום

רשת ההתנגדות

אסטרטגיית הקריסה

דה-לגיטימציה

Hamas, Gaza, Israel, Palestine, Two State Solution, Palestinian Authority, Abu Mazen, Delegitimization, Partner for Peace, Fatah, Legitimacy,Emergency Management, Diaspora Relations, Emergency Preparedness, Gulf War, National Security Council, Home-front Command, IDF

רוצה להימנות על הסגל הדיפלומטי? הוסמכת!

נקודת ראות, גיליון 79

לפני מספר חודשים אישרה הנהלת משרד החוץ הסכם עבודה שמאפשר לעובדי מנהלה ומשק להצטרף לסגל הדיפלומטי של מדינת ישראל. אף כי בהסכם כתוב שרק בוגרי קורס הצוערים ימונו לתפקידים דיפלומטיים, בפועל מאפשרים מספר סעיפים בהסכם גם לאנשי מנהלה למלא תפקידים כאלה (סלע, דה-מרקר, 17/9/08; 15/9).

הזירה הבין-לאומית מהווה מרחב הכרעה קריטי להבטחת קיומה של מדינת ישראל. שיטת המינויים במשרד החוץ מלמדת שמדינת ישראל אינה מכירה בכך, או שאינה מכירה בחשיבות ההכשרה הייחודית לדיפלומטים.

מה הסוגיה?  

  • ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי המערכה במלחמת לבנון השנייה ביקרה בדוח הביניים שלה את דרך קבלת ההחלטות אשר לא הביאה באופן הראוי את המימד המדיני בתחום הביטחון הלאומי. הוועדה קבעה כי יש לשפר את האופן שבו מתוכללים שיקולי מדיניות החוץ בעיצוב הביטחון הלאומי.

  • הוועדה אף המליצה לקיים חובת היוועצות עם משרד החוץ בדיונים של ביטחון לאומי שיש להם השלכות מדיניות, אך כי היא לא בחנה את מכלול מדיניות החוץ והסתפקה רק בהצבעה על משבר בתפיסת הביטחון הלאומי.

 

למה זה חשוב? למה עכשיו?

  • מדיניות משרד החוץ בנוגע למינוי הסגלים הדיפלומטיים (ר' לעיל) מתקיימת דווקא על רקע התפתחות איום מדיני-דיפלומטי בעל משמעויות אסטרטגיות (ר' המסמך תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל לא רלבנטית).  

אחד המרכיבים המרכזיים באיום זה הוא חתירתם המתמדת של איראן, חזבאללה וגופים אנטי-ציוניים ואנטי-שמיים ליצור דה-לגיטימציה בסיסית לישראל בזירה הבין-לאומית. גורמים אלה מאמינים שפעולות לנידוי ישראל בזירה הבין-לאומית, במקביל לסיכול הניסיונות הישראליים לסיים את השליטה בפלסטינים ולהבטחת עתידה כמדינה יהודית ודמוקרטית, יביאו לקריסה של מדינת ישראל מבפנים, כפי שקרסה דרום אפריקה הלבנה.

  • לכן, ישראל חייבת לגבש תפיסת התמודדות בזירה הבין-לאומית כחלק מגיבוש של תפיסה רחבה יותר של ביטחון לאומי (מזכר מכון ראות לוועדת וינוגרד קורא לעדכן את תפיסת הביטחון הלאומי).

  • אף שבקרב אנשי משרד החוץ יש כאלה שיכולים לתרום תרומה ייחודית לעיצוב הביטחון הלאומי, מתוקף ניסיונם, הכשרתם וכישוריהם, חסרות בהכשרות הסגל המקצועי (ובמיוחד בקורס הצוערים) הכשרות, הסמכות או דרישות סף לעיסוק בנושאי ביטחון לאומי (מזכר לוינוגרד : ארגון מחדש של מדיניות החוץ בתפיסת הביטחון הלאומי).

  • לכן, אם לא לכל בוגרי קורס הצוערים (שידוע במקצועיותו ובתהליכי המיון והסינון הקפדניים שלו) יש את הכלים להתמודד עם אחד האתגרים המרכזיים של ישראל בביטחון הלאומי, אז ודאי וודאי שכלים אלה לא יהיו בידי אנשים שאין להם הכשרה או הסמכה בדיפלומטיה ובמדיניות חוץ ושתיאורטית אינם חייבים בתעודת בגרות כדי להימנות עם שירות החוץ של ישראל.

שיטת המינויים הקיימת במשרד החוץ מלמדת שמדינת ישראל אינה מכירה בחשיבותה של הכשרה ייחודית לדיפלומטים או שאינה תופסת את הזירה הבין-לאומית כזירה חשובה בביטחון הלאומי, או את שניהם.

הרשמו לעדכונים