הקמת מדינה פלסטינית לפני הסכם הקבע כרוכה אמנם בסיכון ביטחוני אבל היא תיתן לישראל הישג מדיני משמעותי, בכך שתאפשר לה לסיים את אחריותה על הפלסטינים ולפצל את הסכם הקבע למספר הסכמים קטנים ולכאורה גם לדלל את סוגיית הפליטים.

ביטחון לאומי

Content Type

Nov 2006

נושאים

ישראל

כנס שדרות

עמידה איתנה

רשת ההתנגדות

אסטרטגיית הקריסה

דה-לגיטימציה

חזית אזרחית

Hamas, Gaza, Israel, Palestine, Two State Solution, Palestinian Authority, Abu Mazen, Delegitimization, Partner for Peace, Fatah, Legitimacy, Policy Paper, Intersectionality, Anti-Semitism, America, Jewish Peoplehood, Zionism, Emergency Management, Emergency Preparedness, National Security Council, Home-front Command, IDF, Sderot Conference

התפריט המדיני של ישראל מול הפלסטינים

תקציר מנהלים

  1. מסמך זה מגדיר את החלופות המדיניות של ישראל מול הפלסטינים בעת הנוכחית, לנוכח הקושי של ישראל לסיים את השליטה בפלסטינים ולנוכח חוסר היציבות של הסטטוס-קוו.

  2. השילוב בין מדיניות "שלוש הדרישות" של ישראל לבין היעדר סדר-יום מדיני עלול להביא לשינוי אסטרטגי בדמות קריסת הרש"פ, פירוקה מרצון, אינתיפאדה שלישית, יוזמה מדינית חדשה או הסלמה והחרפת הפעילות הצבאית בגדה וברצועה.

  3. משמעות אפשרויות אלה היא הגברת הנטל הצבאי, הכלכלי והאזרחי המוטל על ישראל והמאיים על ביטחונה הלאומי.

  4. לכן, לישראל יש אינטרס לגבש סדר יום מדיני שיעדו סיום השליטה בפלסטינים ואשר מצמצם את הפגיעה בביטחונה וזוכה ללגיטימציה בינ"ל .

  5. ייצוב המערכת הוא תנאי סף לכל חלופה מדינית. ייצוב המערכת מבוסס על הפסקת האלימות, חיזוק המתונים ושיקום הרש"פ ככתובת – ללא זיקה בהכרח לצעד המדיני הבא.

  6. מסמך זה מציג מספר שיקולים לבחינת סדר יום מדיני לישראל: היגיון מדיני, היגיון ביטחוני, פוטנציאל השותפות הפלסטינית ולגיטימציה בינ"ל. על סמך שיקולים אלה, מסמך זה בוחן שבע חלופות מדינית הנגזרות משלוש תפיסות אפשריות של הסכסוך:

    • פתרון הסכסוך – עפ"י תפיסה זו, היעד המדיני הוא חתירה לסיום הסכסוך וסופיות התביעות בין ישראל והפלסטינים. משמעותו היא הקמת מדינה פלסטינית ופתרון הסוגיות התלויות ועומדות בין ישראל והפלסטינים במסגרת הסכם קבע.

    • ניהול סכסוך עם יעד מדיני של סיום אחריות – עפ"י תפיסה זו, היעד המדיני הוא סיום הכיבוש לפני סיום הסכסוך, והפיכתו מעימות בין 'כובש' ו'נכבש' ל'סכסוך גבולות'. החלופות האפשריות הן (1) הקמת מדינה פלסטינית לפני הסכם קבע; (2) יישום ההתכנסות ושדרוג מעמדה המדיני של הרש"פ עד כדי מדינה; (3) כינון משטר נאמנות בינ"ל (Trusteeship).

    • ניהול סכסוך ללא יעד מדיני – עפ"י תפיסה זו, יש לחתור להפחתת עוצמת הסכסוך מבלי לשנות את המרכיבים הבסיסיים שלו. החלופות המדיניות האפשריות הן: (1) שמירה על מערכת יציבה; (2) פריסה מחדש בהסכם; (3) פריסה חד-צדדית (ח"צ) מחדש.

  7. מסקנת מכון ראות היא שמבין התפיסות והיעדים האפשריים, החלופות העדיפות הן:

  • ניהול סכסוך החותר לסיום אחריות:

  1. הקמת מדינה לפני הסכם קבע – הקמת מדינה פלסטינית לפני הסכם הקבע כרוכה אמנם בסיכון ביטחוני אבל היא תיתן לישראל הישג מדיני משמעותי, בכך שתאפשר לה לסיים את אחריותה על הפלסטינים ולפצל את הסכם הקבע למספר הסכמים קטנים ולכאורה גם לדלל את סוגיית הפליטים.

חלופה זו מחייבת שילוב בין מהלך הסכמי לח"צ. מצד אחד, הכרה בכך שיש לישראל חלופה ח"צ בת-קיימא עשויה להמריץ את הפלסטינים להגיע להסכם מדיני. מצד שני, רק מו"מ אמיתי שנערך בתום לב עם הפלסטינים ונכשל, עשוי לאפשר לישראל ליישם באופן ח"צ את ההתכנסות ולשדרג את מעמדה המדיני של הרש"פ עד כדי מדינה.

  1. משטר נאמנות בינ"ל – לכאורה, זוהי החלופה היחידה שיש בה פוטנציאל להגיע ליעד של סוף אחריות וגם לשמור על פירוזה של הישות פלסטינית.

  • ניהול סכסוך ללא סיום אחריות: פריסה מחדש בהסכם – אין במימוש יעד זה משום הישג מדיני משמעותי, אולם יש בו כדי להשיג איזון בין הקטנת רמת החיכוך והאלימות לבין הצורך לשמר שליטה ביטחונית יעילה.

הרשמו לעדכונים