"חוות שבעא"

הגדרה

​

המונח חוות שבעא מתאר שטח אשר נכבש במלחמת 1967 ע"י ישראל מסוריה של כ- 25 קמ"ר, המכיל 14 חוות והממוקם במורדות המערביים של הר החרמון מדרום לכפר הלבנוני שבעא.

​

מאז נסיגת ישראל מלבנון (5/00), טוענת לבנון כי ישראל לא ביצעה נסיגה מלאה מאחר שהיא ממשיכה לשלוט על חוות שבעא, אשר לטענתה שייכים לה.  חוות שבעא משמשות עילה בידי החזבאללה להמשך המאבק נגד ישראל ולשמירה על נשקו.

​

רקע

​

בין לבנון וסוריה קיים סכסוך היסטורי אודות הריבונות על החוות הנובע ממיפוי קולוניאלי שרירותי והעדר הסכם גבולות בין סוריה ללבנון.

​

לאחר נסיגת ישראל מלבנון (5/00), האו"ם הגדיר וסימן מחדש את גבול ישראל-לבנון במטרה  לקבוע כי ישראל נסוגה מלבנון באופן מלא. על-פי סימון זה, חוות שבעא לא נכללו במסגרת השטח הלבנוני.

​

למרות שממשלת לבנון טענה כי חוות שבעא הן שטח לבנוני, אימץ האו"ם באופן חלקי את עמדתה של ישראל כי החוות היו שטח סורי.

​

האו"ם הכיר בנסיגה הישראלית מלבנון כנסיגה מלאה, והציע לאמץ את קו הפרדת הכוחות בין יוניפי"ל (כוח הביניים של האו"ם בלבנון) לבין יונודו"פ (כוח המשקיפים של האו"ם בסוריה) כקו הגבול.

​

זאת על אף שמזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, הדגיש כי קביעה זו של האו"ם לגבי "הקו הכחול"  לא תפגע "בהסדרי גבול עתידיים בין המדינות".

​

החזבאללה משתמש בסוגיית חוות שבעא כעילה המצדיקה את המשך מאבקו נגד ישראל ושמירת כוחו הצבאי העצמאי.

​

ממשלת לבנון טוענת כי המחלוקת על חוות שבעא מונעת ממנה מליישם באופן מלא את החלטת האו"ם 1559 ואת פירוק המיליציות החמושות בלבנון.